ספרות וקולנוע - ברית שלא ניתן להפריד ביניהם שני סוגים של אמנות

קולנוע וספרות - אומנויות, פרד מקושר אחד עם השני. אחד מהם מקורו בימי קדם. השני - בסוף המאה התשע עשרה. עם זאת, בספרות יש סרט יחסים קרובים, לא להחליש, גם בעידן של טכנולוגיית מחשב. מהו כוחו של ברית זו?

ספרות ומודרנית

איש המאה XXI ממהר לחיות. אין לו זמן להתלבט. הוא צריך להיות זמן לעשות קריירה, לקבל מיומנויות חדשות, לרכוש עוד טכנולוגיה חדשה. במילים אחרות, כדי לבנות חיים על תדמית מודרנית.

קראו את הספר בשלושה כרכים הקלסיים? בשביל מה? צפייה עיבוד קולנועי-הסרט לוקח פחות משעתיים. פעילות זו, בניגוד לקריאה, משתלב קצב חיים מהיר. עם זאת, העבודה של במאים ושחקנים בולטים להראות אחרת. ספרות וקולנוע הם לא איבדו מגע. צורת אמנות חדשה יחסית מסוגלת להחיות את שהעניין בו בעת עתיקה.

סרטים לעודד קריאת הספרים

יוצרי סרטים היום פונים יצירות הספרות הקלאסית. לא עיבוד קולנועי נוצר בעשור האחרון. מבוסס על הרומן של דוסטויבסקי, למשל, די במאי נודע לקח סדרת טלביזיה. באופן מפתיע, המו"לים היו מספרים עצומים כדי לייצר את הרומן "האידיוט". לאחר שצפה האדם המודרני של הסדרה, למרות חוסר זמן פנוי, הוא התחיל לקרוא את דוסטוייבסקי.

דוגמאות של בעיבוד הקולנועי, מה שמאפשר את המכירה של שוק הספרים, הרבה. אבל כדי להבין מה הקשר של ספרות וקולנוע, כדאי לזכור איך הכל התחיל. למי ומתי הראשונה השתמשה יצירות האמנות כחומר לעשיית סרט?

הופעתם של קולנוע

הסרט נוצר במאה ה XIX. אבל הסרט המדבר הראשון הגיע הרבה יותר מאוחר, בשנת 1927. הקולנוע הפך, במילותיו של בולגקוב המשקף כלב, הנחמה היחידה עבור נשים. אבל לא רק עבורם. הסינמה צברה פופולריות מסיבית.

עיבוד קולנועי של יצירת אמנות, ביצוע תקשורת של צורות אמנות כאלה כמו ספרות וקולנוע, הפך לז'אנר הכרחי. דירקטורים ונושאי סופרים פנו העבודות של הקלאסיקה. בשנת 1902 הוא נעשה סרט קצר על המוצר זולא.

עוד לפני כניסתו של הסרט המדבר, במאים התחילו לצלם את היצירות המפורסמות של סופרים רוסיים. בשנת 1909, פיטר Chardynin הציג לקהל את הפרשנות שלו על השיר "נפשות מתות". עם זאת, אם אנחנו מדברים על הנושא "ספרות רוסית בקולנוע", כדאי לומר כמה מילים על העיבוד הקולנועי של סיפור של פושקין.

קידום קולנוע

עד 1917, הסרטים נוצרו כמעט כל העבודות של הסופר הרוסי הגדול. זהו, כמובן, פיקציה. הסתגלות של המאה עשרים, יש מעט מאוד במשותף עם המודרני. במקום זאת, אלה היו כמה איורים לסיפור הנודע.

בעידן של קולנוענים קולנוע אילמים פנה פושקין טקסטים שייתכן הקשורים לקידום צורת אמנות חדשה. סרט זקוק לשם ידוע ברחבי רוסיה. לפני המהפכה, המדינה הייתה חברה פרטית סרט. לאחר שבע עשר שנים של פעילות זה הופסק. עם זאת, סרטים של הפרוזה של פושקין המשיכו לייצר תקופה קשה עבור רוסיה.

בהיסטוריה של עיבודים קולנועיים המועצות היו תקופות של רגיעה. לדוגמה, כדי עידן ההפשרה של חרושצ'וב חששות רק סרט אחד, המבוסס על יצירות של פושקין - "בתו של הסרן"

לב טולסטוי

בפעם הראשונה קולנוענים רוסית ניסו לתרגם את "מלחמה ושלום" בבתי הקולנוע ב 2015. ואז דירקטורים זרים נוצרו בהשראת יצירות של טולסטוי. באחת מגרסאות התפקיד שמילאו Natashi Rostovoy אודרי Hepbern. אבל שבמאי קולנוע אמריקאי, אפילו מוכשר ביותר, יכול לדעת על הנשמה הרוסית המסתורית? הבמאי ההוליוודי אינו תחת כוח כדי להעביר את הרוח של הייחוד הלאומי של הרומן Lva Tolstogo. אז חשב העובדים התרבותיים הסובייטיים. לכן החלטתי לעשות סרט המבוסס על ספרו של הסופר הגדול. וזה שווה הסתגלות זו על ידי עולם הקולנוע קריטריונים רבים שם.

הסרט, אשר נכנס לספר השיאים של גינס

המנהל בחר ציור Sergeya Bondarchuka. הקרן הקצתה שלושים אלף רובל (סכום נכבד באותם ימים). אמנים החלו לעבוד על סקיצות של תלבושות ותפאורה. תסריטאיים למדו לימודי ספרות, התכתבות טולסטוי, צבאית ומקורות תיעודיים. זה לקח כמה חודשים עד האודישנים. בוידאו מלווה בקשיים רבים. צוות השחקנים בתחילת העבודה השתנו מספר פעמים.

ספרות רוסית בקולנוע הלאומי יש היסטוריה ארוכה ומעניינת. אבל אף פעם, לפני או מאז, במשך מלאכת המחשבת של ירי לא היו כל כך שאפתן. עד כמה הסרט kinostatistov "מלחמה ושלום" שאין לה אח ורע בהיסטוריה.

פיודור דוסטויבסקי

הסרט הראשון של סופר הפרוזה נורה 1910. רבע מאה באו "סיפורי פטרסבורג", שהוא תערובת של "netochki nezvanovoj" ו- "לילות לבנים". ואז, על פי דוסטויבסקי ליצור ציורים בצרפת, יפן, איטליה. באשר הקולנוע הלאומי, שום כמות של פרוזה אינה גורמת כל כך הרבה מחלוקת ודיון על דרכים לפרש על המסך כפי שנוצר על ידי המחבר של "החומש" הנהדר.

בדיוני בקולנוע של התקופה הסובייטית - הוא בעיקר בעיבוד הקולנועי של סיפורים קצרים, רומנים, רומנים של דוסטויבסקי. גיבוריו הם כה מורכבים, כי הם משחקים בסביבה של השחקן נחשב כבוד גדול. עבור עיבוד קולנועי אותו קולנוענים של "אידיוט" או כל עובד אחר של דוסטויבסקי - לא רק את העברת חלקה על מסך הקולנוע. זוהי הזדמנות להעביר סופר רעיונות לצופים חזון מסוים.

ספר מיסטי

בספרות ובקולנוע האיחוד נהרסו יותר מפעם אחת כאשר מנסים לצלם "האמן ומרגריטה".

בולגקוב - הסופר הרוסי המסתורי ביותר. אודות גורלם הרע שרודף השחקנים שגילמו את הדמויות של הרומן, זה אומר הרבה. צילומים על הספר בולגקוב הוא בדרך כלל נקטע. סיים את העבודה והצליח רק שני דירקטורים.

אולי זה ב המיסטיקה שהקיפה את הסופר. לחלופין, אולי, ישנם אזורים של תודעה אנושית, אשר עדיין לא מצטלב ספרות וקולנוע? היום המסה של בולגקוב לא בעיבוד הקולנועי, אשר יתאים את המקור. אין מנהל לא הצליח לשחזר את האווירה של החברה במוסקבה, ריקנות מאסטרס, סבלה מרגריטה תעלוליו Koroviev ובהמות, כך הרושם של הסרט היו דומים ב כוח לרגשות הקורא חווה. אבל לומר כי הסתגלות הפרוזה של בולגקוב לא בלתי אפשרית.

"הלב האנושי הוא לא כלב ..."

בשנת 1987, הרומן "לב כלב," פורסם במגזין ספרותי. שנה לאחר מכן , ולדימיר Bortko החלה לצלם את הסרט על המוצר בולגקוב. התוצאה של עבודה של הבמאי, שחקנים מפורסמים מלחין מפורסם הפכו בעיבוד הקולנועי הטוב ביותר של הפרוזה של הסופר הזה בהיסטוריה של קולנוע.

הדירקטור אינו העביר את הסיפור על הסרט. הוא יצר מערכת של דימויים מבוססים על הפרוזה של בולגקוב. כדורים לא יהיו כל כך מעניינים ודמויות בסרט צבעוניות, אם נעשה שימוש ליצירת התסריטאי ובמאי אופיו השתמשו בטקסט המקורי בלבד.

הם צורפו סצנה. בקבלה במאי הקולנוע עוסק יוליה קימה. המשורר כתב את מילות השירים המבוצעים על ידי משתתפי הפגישה, כך ההשתנות לא אהובות. קים - גם מחבר של limericks המגונה, אשר בשילוב עם פרופסור ריקוד Sharikov התקשרה קלוש. "הוא עדיין רוקד?" - שואל קול פרופ חלש. העתק קומי אינו הרומן בולגקוב. תסריטאי השקיעה עם המילים האלה של ההבנה, מרירות שחווים את האור של המדע בעולם עם תוצאה של ניסוי משלהם.

מי זה Sharikov? זה לא אדם עם לב של כלב, במילותיו של ד"ר Bormental. כדורים - נבל עם לב אדם. וזה, על פי ההשתנות, הוא הגורם לתוצאות הנוראות של המבצע.

כדורי יוצרת עולם חדש של השנאה הישנה. הוא לא משכיל, עקשן קטגורים. זה מבטא דעה על הרפורמה הכלכלית ההכרחית מאוד בקצרה, בלקוניות: "קח ולחלק." סרט האופי של בולגקוב לא יהיה אדום, אם לא משחק מוכשר, נוסף, לכאורה קלעים אפסיים. הבמאי נתן את רוח הזמן, עקירה שנקראה, האווירה קטסטרופלי. הטרגדיה של עידן פוסט-המהפכן גם מעבירה את המוזיקה, יצירת רקע בתמונה.

שולוחוב

סופר מוכשר דמות קטנה, קלה מגיעה לרמה של גיבור במלוא מובן המילה. ברומן "ושקט זורם דון" מכיל רק תווים אלה. שולוחוב היה נציג של הריאליסטיים בספרות. אבל הוא לא, "צלם" ראה. דרך הסופר שעבר חוויות ורשמים על נייר, ניתן להשוות את המיומנות של הצייר. והכותב המוכשר יותר, הבמאי קשה יותר לממש את רעיונותיו על המסך.

סרגיי גרסימוב הצליח ליצור גוון הסתגלות של רומן Sholohova. ניסיונות בהמשך על ידי במאיים אחר כדי להסיר את התמונה של "השקט זורם דון" שנקראה כעס צדיק מבקרים ומאוכזב הצופים. סרטים הקשורים בספרות. אבל לייתר ביטחון, אם המנהל אינו נח השליטה של הסופר של ספרי מתנה של המחבר, לצורך הצילומים שבו הוא נלקח.

וסילי Shukshin

ופרוזת המחבר היה אור ולסגור את הקורא הפשוט. Shukshin היה לא רק סופר אלא גם סופר, במאי, שחקן. ומפני שידע טוב יותר מאשר קולנוענים אחרים, כמה חזק הקשר בין מושגים כגון ספרות וקולנוע.

ילדים מודרניים קשה להבין מדוע לקרוא את הספר, אם יש סרט. השקפות כאלה על ספרות תובלנה העובדה כי בקרוב הספר יהפוך נדיר. דבר מזכרת מעשי חסר תועלת. SHukshin האמין כי אין עיבוד קולנועי לא יכול להוות תחליף לקריאת ספריו של טולסטוי, דוסטויבסקי, גוגול. כלי קולנוע וספרות, לדעתו, אינם שווים. קולנוע - אמנות. אבל מעריך את המיומנות של הבמאי הוא מסוגל רק לקרוא לאדם.

ספרות מקומית בקולנוע - נושא שהוא הנושא למחקרים רבים. יש אזורים אלה חיבור הדדי. אבל הספרות יכולה להתקיים ללא עיבוד קולנועי. קולנוע הוא לא פרוזה קלאסית תהיה צורה פרימיטיבית של בידור. גם סרטים על הסיפור המקורי מוענקים ביקורת חיובית רק אם הוקם על ידי חוקי הפרוזה קלסית.