נינה Berberova: ביוגרפיה, יצירות

נינה Berberova - אישה, אשר יכול להיקרא אחד מנציגי המבריקים של ההגירה הרוסית. היא התגוררה תקופה קשה בהיסטוריה של ארצנו, אשר מנסה להבין הרבה סופרים ומשוררים. אני לא להישאר בצד נינה Berberova. תרומתה לחקר ההגירה הרוסית לא יסולא בפז. אבל בל נקדים את המאוחר.

מוצא, שנות לימוד

Berberova נינה Nikolaevna (שנות חיים - 1901-1993) - משורר, סופר, מבקר ספרות. היא נולדה בסנט פטרסבורג 26 ביולי, 1901. Berberova היה בן למשפחה אמידה למדי: אמו הייתה אחוזה טבר, ואביו שירת במשרד האוצר. נינה למדה הראשון באוניברסיטה לארכיאולוגיה. אז היא בוגרת אוניברסיטת דון ב רוסטוב על הדון. הנה, מתוך 1919 כדי 1920. נינה למדה בפקולטה ההסטורית-פילולוגי.

הפסוקים הראשונים, היכרות עם Khodasevich, הגירה

בשנת 1921 בפטרוגרד נינה Berberova כתב את שיריו הראשונים. עם זאת, רק אחד מהם פורסם באוסף "ushkuynikov" 1922. תודה על העבודה הראשונה שהיא אומצה בחוגים פואטי של פטרוגרד. אז היה כרות עם משוררים רבים, כולל Khodasevich, שמהרה הפך אשתו נינה. יחד איתו, היא נסעה לחו"ל ב 1922. לפני ההתיישבות לצמיתות בפריז, המשפחה Berberova נשארו הראשון בברלין איטליה ב גורקי, ולאחר מכן עבר לפראג.

אז, מאז 1922, נינה הייתה הגירה. זה היה מקום שבו הופיע לראשונה האמיתי שלה בספרות. שירי Berberova פורסמו בהוצאה מ גורקי ו V. פ Hodasevichem מגזין "ראיון".

סיפורים ורומנים Berberova

נינה Berberova היה עובד של העיתון "חדשות אחרונות" ו קבוע תורם לה. בתקופה שבין 1928 כדי 1940. היא פרסמה בסדרה שלה סיפורים "Biyankurskie זנגביל". זה עובד המתלוצץ-סמלי, לירית הומוריסטית על חיי מהגרים רוסים ב בולון בילנקור. במקרה זה, האחרון הם העובדים של המפעל "רנו" שיכורים, קבצנים, תמהוני declassed וזמרי רחוב. במחזור הזה, יש את ההשפעה של מוקדמות צ'כוב Zoshchenko. אף על פי כן, הם היו רבים שלו.

עד סגירת העיתון "חדשות אחרונות" ב 1940, שם הופיעו הרומנים הבאים Berberova: 1930 - "אחרון ראשון", ב 1932 - "הגברת", ב 1938 - "בלי בשקיעה." הם זיהו מוניטין ככותב פרוזה, נינה ניקולאייבנה.

"לאפשר השתתפות של"

המבקרים מצביעים על הקרבה של פרוזה Berberova רומנים בצרפתית, כמו גם ניסיון רציני נינה ניקולאייבנה ליצור אפוס שבירה "בעולם מהגר תמונה". חי בחו"ל, בנוף החברתי של "מחתרת" (פרברים) הגדיר את הצליל של "להקל השתתפות." סדרה זו של סיפורים שפורסמו ב -1930. וגם 1948 מהדורה נפרדת שפורסמה בספר באותו השם. במחזור הזה נולד הנושא היהודי מחוסר המולדת והעצמאות חשוב ליצירתיות Berberova בכלל. כאשר זה מומש חסר נינה ניקולאייבנה לא כטרגדיה אך כאיש של ירושת המאה ה -20 ללא מחויבות "הקן" שלהם, אשר חדל להיות סמל של "בטיחות חיים", "קסם" ו "הגנה".

"האחרון והראשון"

ב "ראשון ואחרון", לעומת זאת, זה תואר על ידי בניסיון לבנות כזה "שקע". איסור עצמי מתגעגע הביתה, הרומן ניסה ליצור משהו כמו קהילה איכר, אשר סיפק לא רק מקלט, אלא היה צריך להחזיר את הזהות התרבותית של חבריה. שים לב לפני Berberova כמעט אף אחד לא תאר את החיים הבדיוניים וחוויות, תקוות וחלומות של מהגרים רוסים רגילים. כתוצאה מכך, הנושא של בניית הקהילה איכר לא פותחה ביצירות Berberova. עם זאת, הוא נשאר חבוקים הביוגרפיה שלה. נינה חייה בתקופת הכיבוש בחווה קטנה, שבה עבדה עבודת איכר.

"ליידי" ו "בלי שקיעה"

"ליידי" - הרומן השני של נינה ניקולאייבנה. זה פורסם ב 1932. העבודה מתייחסת פרטי החיים נוערים העולים הנוגעים הדור השלישי. בשנת 1938, היה רומן שלישי - "בלי בשקיעה." הקוראים והדמויות בה מעלים את השאלה של מה ואיך לחיות מהגר נשי מרוסיה. תשובה חד-משמעית היא: רק אהבה הדדית יכולה להביא אושר. מבקרים מצביעים על כך הסיפורים האלה קשורים באופן מלאכותי אחד עם שני, מאלפת, חדה, משעשעת, ולפעמים שובה ערנות nezhenskoy לאנשי דברים. הספר מכיל הרבה קווים ליריים יפים, דפים בהירים, מחשבות גדולות ועמוקות.

העברה לארצות הברית, "קייפ של סופות"

ואז, בשנת 1950, הוא עבר לארצות הברית נינה Berberova. ביוגרפיה של אותה שנה בסימן ללמד בשפה הרוסית הראשונה באוניברסיטת פרינסטון, ולאחר מכן בספרות הרוסית. עם זאת, בטווח של אינטרסים הסופרים נינה Nikolaevna נותר כשהיה. בשנת 1950 הגיע הרומן "קייפ של סופות". הוא מדבר על שני דורות של הגירה. עבור הצעירים "אוניברסלי" חשוב יותר מאשר "ילידי" לבין הדור המבוגר ( "אנשים של המאה הקודמת") לא יכול לדמיין את החיים מחוץ המסורת הרוסית. ההפסד של המדינה וגורם לאובדן של אלוהים. עם זאת, האסונות הרוחניים גשמיים, שבו הוא חווה, נתפסו בתור שחרור מכבלי המפעלים המסורתיים, אשר שמר סדר עולמי התמוטטו עם המהפכה.

שני ספרים על מלחינים

נינה Berberova ספרים על מלחינים שפורסמו לפני המלחמה. עבודות אלה יש סרט תיעודי ואופי ביוגרפי. בשנת 1936 הופיע "צ'ייקובסקי, חי ההיסטוריה בודדים," ובשנת 1938 - "בורודין". הם נבדקו כתופעה עם איכות ספרותית חדשה. אלו היו רומנים שנקראים בדיוניים או לא, על פי Khodasevich, הביוגרפיה, ראה יצירתי, אשר דבק בכך את העובדות, אבל מכסים אותה עם חירותו הרגילה של סופרים.

"אשת הברזל"

נינה Berberova כמבקר הצדיק את חוסר התוחלת של הז'אנר הזה, במיוחד בביקוש בתקופת עניין הגורל ואישיות יוצאת דופן. נינה ניקולאייבנה הגבוה הישג בכיוון זה הוצג בשנת 1981 את הספר "אשת הברזל". הביוגרפיה הזאת של הברונית M. Budberg. החיים שלה היה קשורים קשר הדוק עם גורקי הראשון, ולאחר מכן - עם G. Wells.

Berberova, חסל את הדמיון הנולד של "קישוטים" ובדיה, הצליח ליצור הרפתקן דיוקן חי. M. Budberg שייך לסוג האנשים האמינו Berberova, מאוד ברור שזה מבטא את המאפיינים הטיפוסיים של המאה ה -20. שעת רחמים זו הייתה אישה יוצאת דופן. היא לא נתנה דרישות עידן, נאלץ לשכוח מצוותים מוסריים לחיות פשוט כדי לשרוד. סיפור הבנוי על מכתבים, מסמכים, עדויות, כמו גם את הזיכרונות של המפגשים של המחבר עם הגיבורה והשתקפויות על מהלך ההיסטוריה, מכסה כמעט חצי מאה. הוא מסיים את תיאור הטיול כי Budberg שנעשה 1960, כשהלכה אל פסטרנק B. חרף במוסקבה.

"כמובן שלי"

בשנת 1969, באנגלית ואז ברוסית (ב 1972) פירסם אוטוביוגרפיה נינה Berberova "ההדגשות שלי." במבט לאחור על חייו שלו, נינה רואה "מוטיבים חוזרים" בו, כמו גם לשחזר את ההקשר האידיאולוגי והרוחני של זמן עברם. הגדרת המיקום ספרותי חיוני שלו בתור-מערבי פרו, אנטי-אורתודוקסים antipochvennuyu, זה בונה דרך המאפיינים הללו "מבנה" האישיות שלו, מנוגדים "שבריריות" ו "המשמעות" של העולם. הספר מציג פנורמה של החיים האמנותיים והאינטלקטואליים של ההגירה הרוסית בשנים שבין שתי מלחמות העולם. בזכרונותיה, יש ראיות חשובות (במיוחד על Khodasevich) ומבקר יצירה סופרים זרים רוסים (איבנוב, נבוקוב ואחרים.).

Berberova נינה Nikolaevna ב 1989 נסע לרוסיה, שם הוא נפגש עם קוראים ומבקרי ספרות. היא נפטרה 26 בספטמבר, 1993 בפילדלפיה. והיום נשאר יצירתיות הביקוש נינה Berberova. הפניות אליה כבר מרשים מספיק.